רי"ף שבת כ״ד

1 במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה יוצא הגמל באפסר והנאקה בחטם והלובדקים בפרומביא והסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכין בשיר ומזין עליהן וטובלין במקומן:

2 גמ' מאי נאקה בחטם אמר רבה בר בר חנה נאקתא חיורתא בזממא דפרזלא:

3 והלובדקים בפרומביא אמר רבה בר בר חנה חמרא לובא בפגי דפרזלא:

4 אמר רב יהודה אמר שמואל מחליפין לפני רבי של זו בזו ושל זו בזו מהו נאקה באפסר לא תיבעי לך דכיון דלא מנטרא ביה משוי הוא לה כי תיבעי לך גמל בחטם מאי כיון דסגי ליה באפסר משוי הוא ליה או דלמא כל נטירותא יתירתא לא אמרינן משוי הוא ליה אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי כך אמר אבא ארבע בהמות יוצאות באפסר בשבת הסוס והפרד הגמל והחמור מאי לאו למעוטי גמל בחטם לא למעוטי נאקה באפסר ובמתניתא תאנא הלובדקים והגמל יוצאין באפסר באפסר אין בחטם לא אלמא כל נטירותא יתירתא משוי הוא ליה ואסיר וכן הלכתא.

5 ואע"ג דאמר שמואל דהלכה כחנניא דאמר נטירותא יתירתא לא אמרינן משוי הוא ליה לית הלכתא כותיה דהא רב פליג עליה ואמר נטירותא יתירתא משוי הוא ליה ואותביה עליה דרב ולא קמה תיובתא אלא פריקו לה תלתא אמוראי בתראי ומדאיכפלו הני תלתא אמוראי בתראי דאינון אביי ורבא ורבינא ופריקו כולהו אליבא דרב שמע מינה דהלכתא כותיה ועוד הא קיי"ל דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי:

6 דף נב. הסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר כו':

7 מאי יוצאין ומאי נמשכין רב הונא אמר או יוצאין כרוכין או יוצאין נמשכין ושמואל

8 אמר יוצאין נמשכין ואין יוצאין כרוכין ומסקנא דשמעתא דיוצאין כרוכין ויוצאין נמשכין:

9 מתני' דף נב: חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו והזכרים יוצאין לבובין והרחלות שחוזות כבולות וכבונות והעזים יוצאות צרורות ר' יוסי אוסר בכולן חוץ מן הרחלות הכבונות ור' יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב:

10 גמ' חמור יוצא במרדעת וכו' דף נג. אמר שמואל והוא שקשורה לו מע"ש:

11 תניא נמי הכי חמור יוצא במרדעת בזמן שקשורה לו מע"ש ולא באוכף שעליה אע"פ שהוא קשור לה מערב שבת:

12 בעא מיניה רב אסי בר נתן מרבי חייא בר אשי מהו ליתן מרדעת ע"ג חמור בשבת ולא לצאת בו לרה"ר א"ל מותר וכן הלכתא אבל קרסטל רב שרי ושמואל אסר והלכתא כשמואל דאמרי' אזל ר' חייא בר יוסף אמרה לשמעתא דרב קמיה דשמואל א"ל אי הכי אמר אבא לא הוה ידע במילי דשבתא כלום כי סליק ר' זירא אשכחיה לר' בנימין בר יפת דיתיב וקאמר משמיה דר' יוחנן נותנין מרדעת ע"ג חמור בשבת א"ל יישר וכן תרגמה אריוך בבבל ומנו שמואל הא רב נמי אמרה אלא שמעיה דקא מסיים בה אין תולין קרסטל לבהמה בשבת א"ל יישר כבר תרגמה אריוך בבבל דאי רב בקרסטל שרי ועוד הא אותיבנא תרתי תיובתא לרב ושמואל ואיפריקו אליבא דשמואל ולא איפריקו אליבא דרב:

13 דף נג: סכין ומפרכסין לאדם ואין סכין ומפרכסין לבהמה ודוקא בגמר מכה ומשום תענוג אבל בתחלת מכה ומשום צער מפרכסין נמי לבהמה:

14 תניא בהמה שאכלה כרשינין הרבה לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה ור' יאשיה מיקל:

15 דרש רבא הלכה כר' יאשיה והשתא דדרש רבא הלכה כר' יאשיה ומיקל משום צערא דבהמה ולא קא גזר משום שחיקת סממנין ש"מ לית הלכתא כי הא דתנן בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן אבל אדם שאחזו דם מעמידין אותו במים בשביל שיצטנן אלא אפילו בהמה נמי מעמידין אותה במים דהאי תנא דאסר משום שחיקת סממנין הוא דאסר ובהא איפסיקא הלכתא כר' יאשיה דלא גזר משום שחיקת סממנין דאין אדם בהול כל כך על רפואת בהמתו דליתי סממנין:

16 תניא לא יצא הסוס בזנב שועל ולא בזהורית שבין עיניו ולא יצא הזב בכיס שלו ולא העזים בכיסין שבדדיהן ולא פרה בחוסם שבפיה ולא סייחין בקרסטלים שבפיהם ולא בהמה בסנדל שברגלה ולא בקמיע שאינו מומחה לבהמה אע"פ שהוא מומחה לאדם אבל יוצאת היא באגד שעל גבי המכה ובכתיתין שעל גבי השבר ובשליא המדולדלת בה ופוקק לה זוג בצוארה ומטיילת בחצר:

17 הזכרים יוצאין לבובים מאי לבובים אמר רב תותרי פי' תותרי מטלניות מרוקמים שמייפין ומקשטין בה את הבהמה מאי משמע דהאי ליבוב לישנא דקרובי הוא דכתיב שיר השירים ד׳:ט׳ לבבתני אחותי כלה עולא אמר עור שמקשרין להן כנגד לביהן שלא יפלו עליהם זאבים רב נחמן בר יצחק אמר עור שמקשרין להן תחת זכרותן כדי שלא יעלו על הנקבות ממאי מדקתני סיפא והרחלים יוצאות שחוזות מאי שחוזות שאוחזות אליה שלהן למעלה כדי שיעלו עליהן הזכרים מאי משמע